שיעור בסבלנות

הרבה ילדים

שמגיעים לחוג בהתלהבות

מתחילים ליצור

ואחרי חצי שעה שואלים

״ועכשיו צובעים?״

או

״אני אקח את היצירה היום הביתה?״

ואז הם קצת מתאכזבים

כשהם מבינים

שהיום הם לא צובעים

והיום הם לא יקחו את היצירה הביתה.

אני מבינה את המקום הזה

אני מבינה לליבם

ואני כבר למודת נסיון

להבהיר להם

עוד לפני שהם מתחילים

שאופן היצירה בעיסת נייר

היא

תהליך

ומן הסתם, תהליך לוקח זמן.

אני מלמדת אותם את שלבי התהליך

וחוזרת ומדגישה

עם חיוך ונועם

שחשוב לבוא עם סבלנות.

אני מלווה אותם בתוך האתגר הזה,

שקוראים לו סבלנות,

כי יש כאלו שמוצאים את זה מאתגר.

ובשביל זה אני פה

כדנֿי ללוות אותם בתוך המקום הזה

ונפעמת כל פעם מחדש

לראות אותם מפנים בתוך עצמם

יותר מקום,

מגדילים את מיכל הסבלנות

האישי שלהם

והתוצאה ניכרת ביצירה הסופית

שמשקפת את ההתמסרות שלהם

לפרטים הקטנים.

בתמונה:

יצירה של בת כיתה ה׳ שבחרה עיניים סגולות לצב הים

והיה לה גם רעיון להוסיף מנדלה על השריון - באמנות כמו באמנות הכל אפשרי!